NEABPD ISRAEL

האשמת הורים בהתפתחות הפרעות נפשיות בכלל והא"ג בפרט

בכלל: "יש מיתוס שההורים הם הגורם להפרעות הנפשיות של ילדים. המיתוס הזה כל כך פוגע ומזיק, ומאוד קל לעשות את המעבר השגוי מהרעיון שההורים ממלאים תפקיד ויכולים להיות מקור תמיכה חשוב לילד שלהם או יכולים לעזור לו להתגבר על החרדה שלו על ידי ההתנהגות שלהם (של ההורים) [לרעיון] שההורים הם הגורם לחרדה מלכתחילה

כתחום, לבריאות הנפש, עלינו להודות, יש עבר עשיר ומאוד מביש של האשמת ההורים בבעיות של הילדים… מסכיזופרניה ועד לאוטיזם ומהפרעות אכילה ועד לכל דבר אחר שאפשר להעלות על הדעת, ושוב ושוב המחקר האמפירי לא מצליח לתמוך בהשערות האלה, כך שהן תיאוריות שאולי אטרקטיביות מבחינה אינטואיטיבית אבל כשאנו מבצעים בפועל מחקרים אמפיריים קפדניים ומדוקדקים הם לא תומכים בהן. וברובם הגדול של המקרים, ההורים וסגנון ההורות אינם הגורם להפרעות חרדה

אפשרי, כמובן, להתנהג באופן כל כך איום שישפיע לרעה על הבריאות הנפשית של הילדים שלך, אבל זה במקרים חמורים של הזנחה והתעללות, וזה לא העניין אצל רובם הגדול של הילדים. העניין הוא נטייה טבעית ומולדת ופגיעוּת מולדת – הקשרים העצביים ("החיווט") במוח שאיתם הם נולדים. אפילו הורים מאוד מגוננים של ילד שאין לו נטייה לחרדה כנראה לא יהפכו אותו לילד חרדתי עם הפרעת חרדה, רק לילד נרגז

אבל כשלילד שלך אכן יש את הנטייה והפגיעות האלה, התגובה שלך אליו כן חשובה. אתה יכול להגיב באופנים שיותר עוזרים או פחות עוזרים. אבל זה לא אותו הדבר כמו הרעיון שההורים הם שגורמים להפרעת חרדה מלכתחילה [סוף ציטוט]

"ד"ר אלי לייבוביץ, המחבר של "להשתחרר מחרדה והפרעה טורדנית-כפייתית אצל ילדים: תוכנית להורים שהוכחה מבחינה מדעית"
 Breaking Free of Child Anxiety and OCD: A Scientifically Proven Program for Parents) Eli Lebowitz, PhD (Bright & Quirky Webinar)

בפרט: מלימודי הדיביטי שלי בחו"ל [מ.ג.] ומקריאת האוטוביוגרפיה של לינהן, ברור שהטאוריה הביוסוציאלית של מרשה לינהן באה להקל על בני המשפחה (שעשו כמיטב יכולתם), ולא לשלול אותם או את החוויה הקשה שלהם. הטאוריה מסבירה שהנטייה הביולוגית מולד ושהעובדה שהמתמודדים לא הצליחו ללמוד את הכלים לאו דווקא נובעת ממעשי ההורים (או הסביבה), אלא בחוסר היכולת של הילדים האלו לקלוט מסרים מסויימים. הם נולדו עם הטמפרמנט הזה. (כמובן, לא מדובר פה בהורים שהתעללו בכוונה תחילה בילדיהם.)

על אף שלינהן מדגישה שהסביבה משפיע על התפתחות והתחזקות הנטייה וסביבה שאיננה מתואמת היא בלתי מתקפת, היא גם מדגישה (דווקא לגבי הבית שבה היא גדלה) שההורים אינם אשמים על אי ההתאמה. וגם ברור שמבחינת הסביבה, ההורים אינם היחידים בזירה (גם בית הספר, גם החברה, גם החברים, גם המורים ומנטורים), ולכן לשלול את הההורים, ולתייג אותם כמקור ובסיס להפסיכופתלוגיה לא מותאמת לגישת לינהן

נדמה לי שהגישה שמתמקדת בהורים והורות לקויה כחלק מגישת לינהן נובעת מהשפעת הגישה הפרוידיאנית על ביאור דברי לינהן  – גישה שבאופן רפלקסיבי מחפשת את כל הבעיות בגידול הילד בגיל הרך – באופן , ספיציפי, על ידי המטפלת המרכזית של הילדים (ברב המקרים האם)

פונגי כבר הזהיר אותנו לגבי הנטייה הזאות, אע"פ שהוא דגל בחוסר התקשרות בגיל הרך כמקור של הא"ג (עיין לקמן). די להגיד, שמבחינת "קשרי משפחה" ההורים תמיד היו במצב קשה כי היו להם ילדים שמקשים על גידולם, ומאוד נדיר שהורה יבין את הצורך לחינוך שונה עבור הילד הזה. לדעתינו, כל הורה עשה כמיטב יכלתו בעבר, וכרגע הוא לומד כלים כדי להצליח יותר בעתיד. מבחינתנו בדיוק כפי שאין לקרוא למתמודד "מניפולטיבי" (בגלל שלל הסיבות שהזכרנו), אין לקרוא להורה מקור הפסיכופתלוגיה. זה לא אמת וזה לא מועיל. בעצם זה מנמיך את סיכויי ההחלמה כי זה מחליש את בני המשפחה, עמודי התווך של המתמודדים. נדמה לנו שמסר זה חייב להגיע לכל המטפלים, וודאי למטפלי דיביטי

תוספת: בהרצאה לאחרונה על טיפול בהפרעות אכילה, פרופסור דניאל שטיין מהמרכז הרפואי שיבא טען שמקור התפיסה המצערת שההורים אשמים היא בשאלה ששאלו החוקרים במחקרים הראשונים על הפרעות אכילה: מה הגורם להפרעה הזאת? היות שההשפעות הראשוניות על המתמודדים היו מהמשפחה שלהם, היה הגיוני להתחיל בהתמקדות במשפחה כמקור האפשרי של ההפרעה. עם הזמן לרוע המזל זה הפך מחקירה מדעית אובייקטיבית לגילוי הגורם להפרעות אכילה למשחק האשמות, לפחות לתחושת ההורים. מעצם טיבה, שאלת המחקר הזאת גרמה לאנשי המקצוע לתפוס את בני המשפחה כמקור הבעיה ובכך לערער יחסים פוריים בינם ובין ההורים

שטיין אמר בסיום דבריו שכשאנשי המקצוע הבינו שהגורם להפרעה מאוד מורכב וקשה לזיהוי מדויק, הם התחילו לחקור מדוע מתמודדים מסוימים הגיבו היטב לטיפול, ואחרים לא. השינוי הזה בהתמקדות הוביל לברית יותר טבעית בין אנשי המקצוע וההורים, כי ההורים הפכו להיות חלק חשוב מהמשוואה החיובית כשמדובר בהחלמה

מעניין ששלושה ימים לאחר מכן בסמינר על התמודדות עם תחלואה כפולה של חולי נפשי (הפרעות ציר א) והתמכרות, עו"ס איתן טורקל, רכז תחלואה כפולה במרכז הרפואי כפר שאול-איתנים בירושלים, פירט את שלושת העניינים שבהם מתמקדים בטיפול: גבולות, עיוותים קוגניטיביים והמערכת. בהתייחסו למערכת, אמר: "כיום המשפחה מעורבת, כשבשלב מסוים בעבר לא היה מוגזם לומר שהמשפחה נתפסה כמונעת החלמה". גם בהתמודדות עם התמכרות, המשפחה עברה ממעמד של "אויב" לבעלת ברית רבת ערך בתהליך ההחלמה

אע"פ שהיקשרות בטוחה חייוני לצמיחה בריאה, אפילו אם נוכיח שחלק מהתסמינים של הא"ג נובעים בהיקשרות לקויה או גרועה, כפי שהראה פיטר פונאגי במחקר שלו על מנטליזציה, יש עדיין סיבה טובה להיות זהירים כשמטיחים אשמה ישירות במטפל הראשי1.  יש ילדים שנקשרים בקלות, ואחרים לא. כך שבאופן אירוני, אפילו מטפל ללא דופי שמתמודד עם ילד שנולד עם רמה נמוכה של חוסן נפשי או שקשה לו להיקשר באופן הנכון, עשוי למרבה הצער לא להצליח לספק לילד את הצרכים שלו. למעשה, ילד כזה מחבל בעצמו בתהליך ההיקשרות שלו כי רק הורה נדיר ביותר ינחש את הצרכים המיוחדים שלו. התוצאות יכולות להיות קשות, אבל זאת לא אשמתו של המטפל. ייתכן שההיקשרות אחראית להפרעה, אבל לא ההורה

למרות שמזמן מייחסים הא"ג להורות בעייתית, המדענים מאמינים עכשיו שהאישיות הגבולית מתפתחת בגלל פגם נוירוביולוגי. לאנשים עם הא"ג יש מערכת לימבית מאוד מגיבה יחד עם יכולת מופחתת לשלוט עליה באמצעות קליפת המוח, מדווח הפסיכיאטר בריאן פלמר ממרפאת מאיו. נראה שהפְּגִיעוּת להפרעה עוברת בתורשה בצורת מזג סוער, למרות שנראה שהטיפול המוקדם באופן מסוים מפעיל אותה… פחות מסכיזופרניה אבל יותר מהרבה הפרעות פסיכיאטריות אחרות, אומר פלמר על התפקיד שממלאים גנים בהיווצרות של הפרעת אישיות גבולית. "כיום מאמינים שההפרעה 55% תורשתית

יותר ויותר רואים את המקור של ההפרעה כהשפעה הדדית קלאסית של תורשה וסביבה… תפקיד ההורים מורכב, אומר הפסיכיאטר מהרווארד ג'ון גנדרסון, מנהל המרכז להפרעות אישיות גבוליות בבית החולים מקלין. ילדים שמפתחים הא"ג יורשים מזג – כזה שבגללו הם מאוד מגיבים, אמוציונליים ובעלי רגישות יתר כזאת לכעס או דחייה נתפסים, שהם יכולים לבכות בלי שאפשר לנחם אותם אם נוזפים בהם – מצב שיכול להכביד גם על מטפל טוב. "בניגוד לחשיבה המסורתית, היחסים טעוני העוינות והעימותים שמתפתחים אינם תוצאה של הורים גרועים, אלא של הורים שאת ההורות שלהם מעצב ילד בעייתי. רק הורה רגוע באופן יוצא דופן יכול למנוע מילד טעון גנטית לפתח את ההפרעה"2

1 Journal of the American Psychoanalytic Association 48(4):1129-46

2 Elizabeth Svoboda, “The Chaos That Borderline Personality Can Generate,” Psychology Today, September 2, 2013