על השימוש במונח מניפולציה

על השימוש במונח "מניפולציה" בהקשר להפרעת אישיות גבולית

הגדרת המונח מניפולציה: נסיון מודע לשנות התנהגות או תפיסה של אחרים באמצעות טקטיקות של ניצול, הטעייה או חשאיות

האם עלינו להתייחס להתנהגות הקרובים לנו (הסובלים מן ההפרעה) כמניפולטיבית?

תשובת קשרי משפחה: לא! אף על פי שכולנו מנסים לשנות התנהגויות של אנשים אחרים מפעם לפעם, המילה "מניפולטיבי" כרוכה במשמעות שלילית. למעשה, יש מילים אחרות שבהם ניתן להשתמש שאין להם משמעות כה שלילית, כמו "שכנוע", "השפעה". כפי שנראה בהמשך, השימוש במונח מניפולציה מוטעה, ולכן לא יעיל. במיוחד, זה מפרש בצורה לא נכונה את מה שמנסים הסובלים מן ההפרעה להשיג, מגביר את הסטיגמה השלילית לגביהם ומהווה חוסר תיקוף.

עדויות לטענה:

(1) בליז אגיירי (מנהל התכנית לDBT לבנות נוער בהרווארד)

 (https://www.youtube.com/watch?v=q4KjxxPp3Ls):

(א) ההתנהגות של הסובלים מן ההפרעה היא התנהגות נלמדת קלאסית (כשאני עושה X אני מקבל Y, ולכן אמשיך לעשות X). לדוגמה, אם אאיים בהתאבדות כשמישהו מנסה לנטוש אותי והוא לא עוזב, התגובה שלו – סוג של חיזוק – מגבירה את האובדנות. לכן, בתכנית שלנו, אנחנו אוסרים על הורים לבקר את בנתם בבית החולים אחרי נסיון אובדני. אחרי פעם או פעמיים, הנסיונות מפסיקים [ההורים מוחים "אבל אני תמיד מבקר את הילדה שלי בבית החולים אחרי נסיון אובדני" ואנחנו עונים "ואיך זה מצליח לך עד עכשיו?"(חשוב לציין שאע"פ שהפרנציפ' של חיזוק גם תקף כשהילדה איננה בטיפול צמוד, כשהילדה איננה תחת השגחה צמודה ברור שאין להרחיק לכת ולא לבקר אותה אחרי נסיון התאבדות. במסגרת זו התיקוף יותר חשוב מחשש לחיזוק ההתנהגות.)]. בקיצור, הם לא מנסים לעשות עליך מניפולציה. הם רק עושים מה שלמדו שהיא הדרך היעילה ביותר לעצור את הכאב.

[מרשה לינהאן ועמיתיה נסחו מחדש את ההתנהגות כתוצר של התנהגות נלמדת בעייתית ולא כמחלה נפשית או רוע פנימי –

(Katy Butler, "Revolution on the Horizon" Psychotherapy Networker May/June 2001)]

(ב) בני משפחה עשויים להרגיש מאד מנוצלים, אבל עליהם להבין שקרוביהם (המתמודדים עם ההפרעה) לא בהכרח התכוונו לנצל. האופן שבו בני המשפחה חווים את המתמודד/ת, לא תמיד משקפת את האופן שבו המתמודד/ת חווה את המצב. סביר שהמתמודדים פועלים מתוך כאב עוצמתי וללא כוונה מודעת לנצל אחרים (לעשות מניפולציות). הם רוצים להפסיק את הכאב, ולכן, בהגדרה, אי אפשר להגדיר אותם כמניפולטיביים.

(2) הגדרה של פעולה מסוימת כמניפולטיבית מניחה שהמניפולטור תכנן באופן מחושב תכנית כדי להשיג את מה שהוא/היא רוצה. מישהו שנמצא בסבל כמו מתמודד עם הפרעת אישיות גבולית, שמוצף רגשית וחושב מתוך הרגשות שלו, לא יכול להיות מניפולטיבי בהגדרה. הם לא יכולים לחשוב באופן כה בהיר.

(3) מרשה לינהאן מציינת "אם הם כלכך טובים במניפולציה ובניצול, למה הם בסופו של דבר נמצאים כל הזמן בטיפול ובאשפוז? הם כנראה מניפולטורים מאד גרועים, או שזה לא מה שהם מנסים לעשות?!"

במקום אחר מתוארת שמרשה "לא מוכנה אף פעם לייחס כוונות שאי אפשר להוכיח. היא הסיקה שחיתוך ונסיונות אובדניים יכולים להיות שיטות לפתרון בעיות ולפעמים התנהגויות של תקשורת, אבל לא מניפולציות. היא הניחה שתגובות פגיעה עצמית הן נלמדות, ולכן ניתן ללמוד לפעול אחרת."

(Katy Butler, "Revolution on the Horizon" Psychotherapy Networker May/June 2001)

בתוך שיחה:

שאלה: אבל, אנשים עם הפרעת אישיות גבולית הם מניפולטיביים…!

תשובה (1): מניפולציה היא השימוש המיומן באמצעים כדי להשיג מה שאתה רוצה. ולכן, הקרובים לנו הסובלים  מההפרעה או מהסימפטומים פשוט אינם יכולים לעשות מניפולציה. הם בלתי מווסתים רגשית, האיומים שלהם אינם מיומנים, קשובים, רציונליים, ולכן אינם מניפולציות אלא הפגנת ייאוש. (Matt Costello)

תשובה (2): ולכן, מכיוון שמניפולציה, בהגדרתה, היא הנסיון המכוון לגרום למישהו אחר בדרך מסויימת, אם הקרובים לנו פועלים מתוך ייאוש, הם פועלים מתוך הכאב שלהם, והנסיון להרגיע אותו. ההשפעה של זה על אחרים היא מקרית, לא מכוונת.

(3) אני  מרגישה בחוזקה שהזיהוי של פעולות כאלה כמניפולציה עושה שירות רע מאד לכולם. איך אנחנו יכולים לתקף בצורה טובה את הקרובים לנו אם במקום כלשהו בתוכנו אנחנו מרגישים מנוצלים, לעומת מחשבה שזהו ביטוי של כאב נורא, מאמלל ובלתי נסבל עבורם? האם לא נהיה בעמדה טובה יותר לעזור למישהו שאנחנו אוהבים כשאנחנו רואים את הצורך שלהם, לעומת כשאנחנו מרגישים מנוצלים? (Dr. Marie-Paul de Valdivia)

סיום:

מטפלים מסויימים מזדעזעים כשהם שומעים את חוק 24 השעות של מרשה לינהאן: אם מטופל פוצע את עצמו או מנסה להתאבד, לא תיערך פגישה מיוחדת עם המטפל ב24 השעות שמייד לאחר מכן, כדי לא לחזק את ההתנהגות. "האם אין פה בעיה אתית בעקרונות ה DBT?" נשאלה מרשה לינהאן בהתלהטות הדיון, והיא ענתה בלי להניד עפעף "תמיד אתי לתת את הטיפול היעיל ביותר. וכעת, רוב העדויות מצביעות על DBT כטיפול היעיל ביותר להפרעה זו" (Katy Butler, "Revolution on the Horizon" Psychotherapy Networker May/June 2001)